החלטה בתיק ה"פ 22261-08-12

לפניי "בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה ובקשה דחופה לעיכוב ביצוע", הנסבה על פסק דינה של כב' סגנית הנשיאה, השופטת דליה אבי גיא מיום 26.12.12. אף שטבען של בקשות מעין אלה להתברר בפני המותב שנתן את ההחלטה מושא ההליך, הרי שבהעדרה של כב' סגנית הנשיאה היום ומשהוגדרה הבקשה כדחופה - הועברה היא לטיפולי.

1.         עניינו של ההליך שבו ניתן פסק הדין הוא בעתירתה של המשיבה לקבוע כי המטלטלין בדירתה שייכים לה ולא לאחד סוארס פריס רודריגו. אותו סוארס הוא חייב בהליכי הוצאה לפועל שונים ולו נושים, בהם הבנק-המבקש, המנסים להפרע ממנו בדרך של עיקול אותם מטלטלין ומכירתם. בגדרי התובענה הגישה המשיבה גם בקשה לסעד ארעי ולסעד זמני לעיכוב הליכי ההוצל"פ. צו ארעי ניתן, תוך העברת הבקשה לתגובת המשיבה. בתגובתו מיום 9.9.12 הודיע המבקש כי הוא מותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ועתר לפטור מהתייצבות לדיון הקבוע ליום 18.12.12 - הוא הדיון שנקבע להליך העיקרי. פטור ניתן, הדיון נדחה לאחר מכן ליום 26.12.12, והתקיים לפני כב' סגנית הנשיאה, השופטת אבי גיא, במעמד המשיבה בלבד. בתום הדיון ניתן פסק הדין בגדרו נתקבלה התובענה, אך תוך שנמחתה ביקורת על התנהלות הבנק-הזוכה, והלה חויב בהוצאות המשיבה בסכום של 5,500 ש"ח.

2.         עתה עותר המבקש ל"עיון חוזר בהחלטה", כאמור בכותרת הבקשה, אף שבגוף הבקשה הוא אף עותר לביטול פסק הדין בשל הטעית בית המשפט. לחלופין מסכים המבקש - שמלכתחילה לא התנגד כנראה למתן פסק דין כמבוקש - לביטול רכיב ההוצאות. לחלופי חלופין עותר המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין - עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש. טענת המבקש, בתמצית, היא כי המשיבה (התובעת בהליך העיקרי) הטעתה את בית המשפט והציגה לפניו מסכת עובדתית שקרית, כך לפי הנטען. להפרכת אותם שקרים נטענים צירף המבקש מסמכים שונים לבקשתו.

3.         דין הבקשה - להידחות, בלא שאידרש לתגובת המשיבה.

4.         מבחינה דיונית, לא הבהיר המבקש כדבעי באיזה דרך דיונית הוא מבקש ללכת: עיון חוזר, או שמא בקשה לביטול פסק דין. בין אם כך ובין אם כך, דרכים אלה חסומות לפניו.

5.         אשר לבקשה ל" עיון חוזר": תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), אינן מכירות בקיומו של הליך של "עיון חוזר" בהחלטה (תהא היא פסק דין או החלטה אחרת), בלתי אם בהחלטה למתן צו זמני (תקנה 368 לתקנות). חרף האמור הכירה הפסיקה בהליך - חריג ביותר - של עיון חוזר בהחלטה אחרת שניתנה במעמד הצדדים, שאין עניינה בסעדים זמניים (ראו: רע"א 3203/03 מדינת ישראל נ' יוסף, פ"ד נח(3) 541 (2004); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 426 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: הערעור האזרחי)). אולם העיון החוזר האמור עד הנה עניינו לעולם בשינוי החלטות ביניים, ולא בפסקי דין, וכך הוא המצב אף באותם מקרים שהמבקש נסמך עליהם (סעיף 46 לבקשתו)). בענייננו המדובר בפסק דין. אין אפוא אפשרות דיונית להביא לשינוי ההחלטה בדרך של בקשה ל"עיון חוזר" בפסק הדין.

6.         נפנה אפוא לאפשרות המבקש לעתור ל ביטול פסק דין - היא דרך החלופית שצוינה בראשית הבקשה, בלא להבחין בינה לדרך העיון החוזר שצוינה בכותרת הבקשה. גם נתיב זה אינו יכול להוביל את המבקש לשינוי פסק הדין, ודאי במתכונת בה הלך. משעתר המבקש לפטור מהתייצבות, אין הוא טוען לכך שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד, וככזה - הוא בר ביטול (ראו: תקנה 201 לתקנות), אלא שדינו להתבטל מחמת הטעיית בית המשפט בידי המשיבה. כאשר המדובר בפסק דין חלוט, הרי שאכן ניתן לעתור לביטול פסק הדין (להבדיל משינוי חלקים נבחרים בו, בקשה חלופית שגם היא הועלתה כאן), וזאת בנימוק של תרמית כלפי בית המשפט, כשיטתו (לערך) של המבקש (ראו: הערעור האזרחי 435-434).

אולם גם במסלול זה של ביטול פסק הדין ניצב המבקש כאן בפני קושי כפול: ראשית, מבחינה דיונית ביטול פסק הדין צריך שיתבקש בגדרי תובענה חדשה, שבה יוצגו ראיות וייערך בירור עובדתי (ראו: ע"א 4958/99 עין גב נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נה(2) 11 (1999); הערעור האזרחי 438). לא כך נעשה, ואפילו את הטענות העובדתיות שהעלה המבקש לא תמך הוא בתצהיר. שנית, פסק הדין מושא ההליך אינו חלוט, שכן טרם חלפה תקופת הערעור. משזהו המצב, הרי שתחת ייזום תובענה חדשה, הכירה הפסיקה ביכולתו של המשיג על פסק הדין לערער עליו, לעתור לפני ערכאת הערעור להוספת ראיות חדשות בהתאם לתקנה 457 לתקנות, ולהותיר לערכאת הערעור את ההכרעה - בין אם בעצמה ובין אם בדרך של החזרת העניין לערכאה הדיונית (ראו: בר"ע 58/89 משה"ב משכנות פאר בע"מ נ' מקור הנפקות, פ"ד מג(1) 414 (1989); הערעור האזרחי 440).

            עולה מן האמור שהבקשה, שממילא לא אפשרה במתכונתה הנוכחית כל בירור עובדתי של טענות המבקש, ממילא אינה יכולה להתברר בדרך של בקשה לביטול פסק דין.

7.         מן המקובץ עולה כי אין מקום להורות על שינוי פסק הדין בדרך של עיון חוזר בו או ביטולו. נותרת אפוא דרך הערעור, שהמבקש הודיע כאמור כי הוא מתכוון ללכת בה. בהקשר זה עותר הוא ל עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 26.12.12, עד להגשת הערעור (ואין אלא להניח שהכוונה היא לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, בהתאם לתקנה 467 לתקנות).

אף דין בקשה חלופית זו להידחות. פסק הדין מורכב מסעד הצהרתי, שאינו אופרטיבי וככזה אינו בר-עיכוב (ראו: עע"ם 2390/12 מגדלי בארי שלמה המלך בע"מ נ' רוזנבלום (17.7.12), ומחיוב כספי. החיוב הכספי הוא אמנם אופרטיבי ובר עיכוב מבחינה עיונית, אך אין מקום לעכבו. הכלל הוא שאין מעכבים ביצוע פסק דין כספי, שכן המדובר בחיוב שביצועו הוא הפיך, וזאת למעט כאשר הוכח כי הנושה נתון בקשיים כלכליים או שנסיבותיו הן כאלה שקיים חשש שימנעו את השבת הסכום בידו במקרה של קבלת הערעור (ראו: ע"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"א 3841/11 קלוגר נ' איזיקוביץ (2.8.11)). כאן לא הועלתה אפילו טענה ליכולת כלכלית דלה של המשיבה, והמדובר אף בסכום נמוך יחסית.

אף הגשת הבקשה, הבלתי דחופה, כמעט חודש לאחר מתן פסק הדין ובלא שהוגש ערעור בפועל - מונעת אפשרות להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

8.         הבקשה, על כל חלופותיה, נדחית אפוא. משלא נדרשה תגובת המשיבה - אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: